אהרונוביץ עוסק בתנועה הדואלית שמתקיימת אל מול הדימוי – מתקרבת ומתרחקת ממנו. אהרונוביץ מרותק לדימוי ובאותה עת נחרד מעוצמתו, הוא מגביל את הדימוי ומשחררו. הדימויים שאהרונוביץ בוחר נאספים, מתומרנים, מקוטלגים, מעובדים, נצפים, מתכלים ונעכלים. בסופו של התהליך הופכים הדימויים לדימוי אחד - ספקטקולארי, מרתק ומצמרר. דימויי שמחד מעצים ומפאר את ריבוי הדימויים ובאותה עת מבטלם ומייתרם. הדימוי שנולד מאחד בין זמנים ומקומות שונים ובכך חותר תחת הייחודיות של מדיום הצילום- השאיפה לתפוס רגע נתון במקום נתון. הדימויים מפורקים מההקשר המקורי ונולדים לתוך הקשר חדש ללא זמן ומקום, ושואפים לייצג ארוע מושגי בלבד.
הדימוי שמתקבל אצל הצופה הוא הנקודה הסופית במסע ארוך. זהו תמצית ומיצוי של מסע חיפוש ויזואלי, המתנגד לדימוי יחיד, ובו בזמן מכוון לאחד אידיאלי.
